מהעיתונות

 

 

קטעי עיתונות  וביקורות מעיתונים מובילים ברחבי העולם על פועלו של משה אפרתי ולהקת קול הדממה

קלייב ברנס, מבקרה הנודע של ה”ניו יורק טיימס”, על אפרתי ככוריאוגרף:
“הטכניקה ודרך ההתבוננות במחול מושפעת מאוד ממרתה גראהם, כפי שזה חייב להיות. אבל נראה לי כי לאפרתי יש דרך פרשנות משלו לשפת המחול הזו. כעין הטעמה, דרך הסתכלות בשפה רגילה. אני חושב שלאפרתי יש דרך אישית מאוד לפרש את השפה הגראהמית הרגילה”… “אני רואה עתיד גדול לפניו. לדעתי הוא הרקדן הישראלי הראשון המציע משהו אינדיבידואלי. ומשום שהוא ישראלי- אני חושב שדבר אישי זה הוא ישראלי…”

נועם שריף, מבכירי המלחינים, מוזיקאי ומנצח הישראלי על תפיסת המוסיקה של אפרתי:
“הוא חש את המוסיקה כפי שרק הוא יכול לחוש אותה. ראיתי אותו רוקד דברים מסובכים מאוד במוסיקה, שכמוסיקאי אני יודע להסביר אותם.. התפלאתי מאוד כיצד תפש דקויות שלתזמור וקונסטרוקציות רתמיות מאוד מסובכות, כולל תפיסת הנושא בכללותו. הריקוד שלו היה שילוב של הכל – בכל – מכל ביחד”… “הוא כמו… יש עצים שנותנים פרי. העץ אינו יודע למען מי הוא נותן את הפרי. זה משה: הוא קולט את הדברים- את השמש, ומניב החוצה את הפירות- את היצירה”.

פרופ’ יוסף אגסי:
“המיוחד אצל משה אפרתי הוא לאו דוקא מסירותו למטרה נעלה, אף לא המרץ הבלתי נלאה הגלום בו ואף לא הקו המלוטש שבעבודתו, אלא הרוח שאמנות זו מחדירה לחיי היום יום שלנו ונותנת טעם לחיותם. ברם, אין זה הכל. מה שהלהיב אותי כל כך הוא שיתוף הפעולה בין בני אדם המתגלה באמנותו, החורג אף מגבולות המטרות הנעלות, המרץ או המשאבים המצויים בו במידה כה רבה. ישנו דבר מה המייחד את אמנותו שמן הראוי לקחת לתשומת לבנו. רק בין אנשים יש קיום לאמנות. האמן המבודד ביותר מוציא לפועל את עבודתו בשעה שהוא מציג אותה בפומבי; משה עובד עם הצוות שלו, ולא דרכו. זהו סוג חדש של אמנות, שאיכותו הסדנאית היא קו האופי הבולט ביותר שלו. אסתטיקנים ומבקרי אמנות – קחו זאת לתשומת ליבכם ! “.

פרופ’ עמנואל גוטמן על אפרתי ככוריאוגרף :
“לא חובב ריקודים אני… אולם אני מוכרח להודות שנפעמתי ממש בראותי את הצגת “קול הדממה”. זו היתה עבורי חוויה מרגשת מאין כמוה, מרטיטה ובעלת מסר רגשי ואינטלקטואלי מיוחד במינו”… “מה שהלהיב אותי זה דווקא התוצר הסופי.. מה ששובה את הצופה יותר מכל היא חדוות היצירה השורשית והבלתי אמצעית, המתפרצת באמיתיות ספונטנית מבעד לדפוסים ולמסגרות המתחייבים מן המדיום”… “לא אוכל לסיים מבלי להוסיף שמעל ומעבר להנאה ולסיפוק שלהם ניסיתי לתת ביטוי לעיל, חשתי התרוממות אינטלקטואלית ועונג אסתטי שאינני זוכר כמותם בהופעת הצוות השומע-מדבר בהרכביו השונים. העיצוב הכוריאוגרפי והשלמות המרהיבה של הביצוע השאירו בי רושם בל יימחה”.