משה אפרתי

 

 

רקדן וכוריאוגרף ישראלי, חתן פרס ישראל למחול. אפרתי נולד בירושלים ב – 1934, דור שישי בארץ ישראל.

חמשת אחיו הבוגרים היו חברי המחתרות בארץ (שלושה מהם נפצעו בפעילותם).

על אחיו, דוד אפרתי – מבכירי לוחמי הלח”י – ספד חברו העיתונאי עמוס קינן.

משה אפרתי למד בבית הספר “תחכמוני” ובגיל צעיר החל לעבוד כמכונאי וכפועל במחצבה. כבר בנעוריו החל לעסוק במחול ככלי ספורטיבי לפיתוח הגוף, ובתום שירותו הצבאי שב אל הסטודיו ונשא פניו לקריירה בתחום המחול והיצירה, אהבתו הגדולה. אפרתי החל את לימודי המחול בפקולטה למחול של האקדמיה למוסיקה (ע”ש רובין) בירושלים אצל גב’ חסיה לוי אגרון, ובגיל 23 הופיע בפני מרתה גרהאם בעת ביקורה לארץ – שהתרשמה מיכולתו והוא נענה להצעתה למלגת לימודים בבית ספרה לריקוד בניו יורק. המציאות הכלכלית המורכבת לא הרפתה את ידיו: חדור מוטיבצייה והתמדה בלתי נלאים נסע, בשנת 1962, לניו יורק ופסע, לראשונה בחייו, בדרך אל הגשמת חלומו.

אפרתי הוכשר בבית הספר של גרהאם במשך שנתיים, במהלכם למד אצל המורים המובילים בעולם באותה התקופה כלואיס הורסט, אנטוני טיודור ודן פורוורת’. בעת שהותו בהארלם נחשף לתרבות האפרו – אמריקאית, ממנה הושפע ושילבה ביצירתו בהמשך.

עם שובו לישראל ב – 1964 בלט עד מהרה ביכולתו כרקדן וככוריאוגרף: אפרתי הצטרף ללהקת המחול “בת שבע”, בה שימש כרקדן ראשי לצידם של רנה שיינפלד ואהוד בן דוד, והפך לכוריאוגרף הראשי שלה. בשנת 1971 יסד את להקת המחול “דממה” שהורכבה מרקדנים חירשים. בניסיון למצוא דרכים חדשות עבורם לתקשר, המציא אפרתי ופיתח את “שיטת הויבראציה”, תוך שהוא יוצר מהות ישומית וייחודית לשילוב פעילותם ביצירותיו.

שלוש שנים לאחר מכן, שמה הוסב ל”קול ודממה” והצטרפו לשורותיה רקדנים בעלי יכולת שמיעה. אפרתי יצר עבור להקות שונות בישראל ובאירופה, אך העדיף להתרכז בעבודה עם רקדניו. “קול ודממה” פעלה לאורך שלושה עשורים מלאים, וזכתה למוניטין ולקרדיט רחבי היקף בדמות עשרות ביקורות נדירות באופיין המחמיא: מאות הופעותיו בפסטיבלים ברחבי העולם זכו לתהודה רבה, כשאפרתי זוכה בשלל פרסים על עשייתו האומנותית העניפה ובכלל זה על תרומתו היחודית לעיצוב פני אמנות המחול בישראל.